Nedarim
Daf 28a
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אָמַר קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיְּהֵא פֶּסַח אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵיל הַפֶּסַח שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִשְׁתּוֹת יַיִן. אָמַר קוֹנָם בָּשָׂר שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד הַצּוֹם אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי הַצּוֹם שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לוֹכַל בָּשָׂר. רִבִּי יוֹסֵי בְּנוֹ אוֹמֵר אָמַר קוֹנָם שׁוּם שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁתְּהֵא שַׁבָּת אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי שַׁבָּת שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לָאֱכוֹל שׁוּם. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לָךְ אִם אֵין אַתָּה בָא וְנוֹטֵל לְבָנֶיךָ כּוֹר אֶחָד שֶׁלַּחִיטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁלַּיַּיִן הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם וְיֹאמַר לוֹ כְּלוּם אָמַרְתָּ אֶלָּא מִפְּנֵי כְבוֹדִי זֶהוּ כְבוֹדִי. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֶה לִי אִם אֵין אַתָּה בָא וְנוֹתֵן לִבְנִי כּוֹר אֶחָד שֶׁלַּחִיטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁלַּיַּיִן רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף זֶה יָכוֹל לְהָפֵר נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם וְיֹאמַר לוֹ הֲרֵי אֲנִי כְאִילּוּ נִתְקַבַּלְתִּי.
Traduction
R. Juda dit: lorsque quelqu’un s’est engagé par vœu ''à ne pas goûter au vin jusqu’à ce que Pâques soit là'', l’interdit cesse dès la 1re nuit de Pâques, car il a dû entrer dans sa pensée de cesser l’interdit au moment où tous ont l’habitude de boire du vin (soit à la 1re nuit). Pour celui qui s’interdit par vœu de ne pas goûter de la viande ''jusqu’à ce que le jeûne arrive'', l’interdit cesse dès la nuit qui précède le jeûne; car il a dû entrer dans sa pensée de redevenir libre au moment où les hommes ont l’habitude de manger de la viande. R. Yossé son fils dit: pour celui qui s’engage par vœu à ne pas goûter aux oignons ''jusqu’à ce que le Shabat soit arrivé'', l’interdit cesse la veille à la nuit, car il a dû entrer dans sa pensée de ne pas prolonger l’interdit au-delà de l’instant où les hommes ont l’habitude de manger des oignons. Si quelqu’un dit à son prochain: ''je m’engage par vœu à ne jouir en rien de toi, à moins que tu viennes prendre pour tes fils un cour de froment et deux tonneaux de vin'', l’autre pourra le dégager de son vœu, sans recourir à l’intervention d’un savant, en lui disant: ''Tu t’es sans doute exprimé ainsi, pour m’honorer; mais tu me feras honneur en me permettant de ne pas accepter''. De même, lorsque quelqu’un a dit à son prochain: ''je t’interdis par vœu de jouir de moi, à moins qu’en venant tu apportes à mon fils une grande mesure de froment et deux tonneaux de vin'', la défense subsiste, selon R. Meir, jusqu’à la remise du don stipulé; d’après les autres sages, celui-là même qui a énoncé le vœu pourra l’annuler plus tard, sans l’intervention d’un savant, en déclarant à son prochain qu’il le considère comme s’il avait reçu de lui la donation stipulée.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין. דודאי רוצה הוא לשתות ד' כוסות של יין שכל אדם שותין בלילי פסח:
עד לילי צום. כלומר בערב צום כיפור שמצוה להרבות בסעודה עי''כ:
עד לילי שבת. שעזרא תיקן שיהו אוכלין שום בלילי שבת מפני שמרבה הזרע:
קונם שאיני נהנה לך. שאיני נהנה משלך:
ונוטל לבניך. דרך כבוד הוא שיקח לבניו ולא לעצמו:
להפר את נדרו. כמו להתיר ולישנא דקרא נקט:
זה כבודי. שאפרנס בני משלי:
שאין את נהנה לי. כלומר משלי:
ר''מ אומר אסור עד שיתן. והה''נ דפליג אקמייתא דאסור עד שיטול כדמפרש בגמרא:
הריני. מחזיק לך טובה כאלו התקבלתי ממך והלכה כחכמים:
משנה: 28a קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם הַשָּׁנָה נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ. עַד רֹאשׁ אֲדָר עַד רֹאשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד סוֹף אֲדָר עַד סוֹף אֲדָר הָרִאשׁוֹן.
Traduction
Lorsque quelqu’un dit: ''je m’engage par vœu à ne pas goûter de vin cette année'' et l’année est déclarée embolismique, l’interdit subsiste toute l’année sans le mois supplémentaire. S’il a dit: ''jusqu’au commencement du mois d’Adar'', l’interdit subsistera seulement jusqu’au commencement d’Adar I; de même, s’il est dit: ''jusqu’à la fin d’Adar'', on entend par là: Adar I.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה. כדמפרש בגמרא דאפילו לנודר מתחילת השנה לא אמרינן דעל סתם שנה נתכוין שהיא של י''ב חדש אלא אסור בה ובעיבורה דהיינו י''ג חדש:
עד ראש אדר. סתם אינו אסור אלא עד ראש חדש אדר הראשון:
הלכה: הָדָא אָֽמְרָה. נִיסַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים. תִּשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יַעֲלֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר תַּחַת אֶלּוּל וִיהֵא מוּתָּר בְּאֶלּוּל. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ.
Traduction
De ce qu’il est dit qu’en cas d’embolisme l’interdit subsiste même dans le mois supplémentaire, n’est-ce pas une preuve qu’en fait de vœux, Nissan est supposé être le commencement de l’année, sans quoi au cas où l’interdit se réfère déjà à toute l’année, il irait sans dire que le mois supplémentaire y est compris (comptant jusqu’à Tishri)? -Non, c’est en Tishri que l’année commence pour les vœux, et il a fallu parler du mois embolismique, pour ne pas laisser croire qu’en raison du redoublement (par embolisme) du mois d’Adar, on serait par contre libéré du vœu dès le mois d’Eloul; c’est pourquoi la Mishna dit formellement: toute l’année l’interdit subsiste, ainsi qu’au mois supplémentaires (184)Cf., ci-dessus, 1..
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא אמרה כו'. מפורש לעיל בהלכה א':
הלכה: רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף הָרִאשׁוֹן בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁזֶּה אָמַר מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ וְזֶה אָמַר מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ. הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּשֶׁזֶּה אָמַר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אָמַר. מִפְּנֵי כְבוֹדָךְ אָמַרְתִּי. דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי אוֹמֵר. סְתָמִין כְּמָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. סְתָמִין כְּמִי שֶׁזֶּה אָמַר מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אָמַר. מִפְּנֵי כְבוֹדָךְ אָמַרְתִּי.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: l’opposition de R. Meir (qui formule la défense) se réfère aussi au premier cas (à l’interdit ''de ne jouir en rien de toi'', etc.). R. Zeira dit (186)Cf. ci-dessus, (3, 3).: leur discussion se réfère à un cas indéterminé. Or, de quoi s’agit-il? Tous déclarent l’interdit formel si l’auteur du vœu et celui qui en est l’objet insistent en disant que c’est ''pour l’honorer'', et tous l’annulent si le premier a dit: ''pour m’ honorer'', et le second répond qu’en effet c’est ''pour l’honorer''? Il faut donc admettre qu’il s’agit du cas indéterminé (sans connaître la pensée de celui qui a émis le vœu): R. Meir est alors d’avis de supposer que c’est conforme à l’expression du vœu dite ''pour m’honorer'', et l’interdit subsiste; selon les autres sages, c’est comme si le 1er avait dit: ''pour m’honorer'', et le 2e répond qu’en effet c’est ''pour t’honorer'' (ce qui entraîne l’annulation).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אף הראשון במחלוקת. דחלוק היה ר' מאיר אף בראשונה:
אר''ז וכו'. כמפורש לעיל בפרק ג' הלכה ג':
רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי אִילָא. וְהוּא שֶׁנָּדַר וְאַחַר כָּךְ עִיבְּרוּ. אֲבָל אִם עִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְ נָדַר לֹא בְדָא. לְעִנְייָן שְׂכַר בָּתִּים לֹא שַׁנְייָא. זֶה אוֹמֵר. אֲדָר הָרִאשׁוֹן. וְזֶה אוֹמֵר. אֲדָר הַשֵּׁינִי. יַחֲלוֹקוּ חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר. אִיתָא חֲמִי. לִנְדָרִים לֵית אַתְּ חָשֵׁישׁ וּלְמָמוֹן אַתְּ חָשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי הִילָא. וְהֵן שֶׁעִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְ הִשְׂכִּיר. אֲבָל הִשְׂכִּיר וְאַחַר כָּךְ עִיבְּרוּ לֹא בְדָא. וּלְעִנְייָן שְׁטָרוֹת כּוֹתְבִין בָּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וּבְאֲדָר הַשֵּׁינִי. אֶלָּא שֶׁכּוֹתְבִין אֲדָר הַשֵּׁינִי. תִּנְייָן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֲדָר הַשֵּׁינִי כּוֹתֵב תָּׄי''ו וְדַיּוֹ.
Traduction
La règle mishnique sur le vœu en Adar (de le restreindre à Adar I), dit R. Abin au nom de R. Ila, est applicable au cas où après le vœu accompli l’année a été déclarée embolismique; mais si cette déclaration a précédé le vœu, celui-ci ne subira pas ladite restriction. Sous le rapport de la location des maisons, il importe que le vœu ait précédé ou suivi l’embolisme: lorsque le propriétaire prétend avoir loué seulement jusqu’à la fin d’Adar I, tandis que le locataire argue pouvoir jouir de la maison jusqu’à la fin d’Adar II, ils partageront entre eux ce deuxième mois. Mais d’où vient qu’au point de vue des vœux on n’a pas égard au mois supplémentaire (si la déclaration d’embolisme a suivi), tandis qu’au point de vue financier (de la location) on partage la différence en deux parts? -En effet, dit R. Ila, il faut rectifier ainsi la règle: lorsqu’après la déclaration d’embolisme la maison a été louée, on partage le mois en deux parts; mais si la location a précédé l’embolisme, le locataire n’a droit qu’à Adar I. Dans les contrats (185)Cf. (Sheqalim 1, 1), fin., on écrit soit Adar I, soit Adar II (selon les conventions), avec cette distinction que pour le 2e Adar, on ajoute le nombre second (pour Adar simple, le mois est écrit sans désignation); selon R. Juda, on se contentera d’écrire la lettre initiale T (II) pour Adar II, et cela suffit.
Pnei Moshe non traduit
והוא. הא דקתני במתני' אינו אסור אלא עד אדר הראשון דוקא בשנדר ואחר כך עיברו ולא היה דעתו בשעת הנדר אלא עד הראשון אבל אם כבר עיברו ואח''כ נדר לא בדא אמרו עד הראשון אלא אסור עד ראש אדר השני כיון שידע שנתעברה השנה סתם אדר אדר השני הוא:
לענין שכר בתים לא שנייא. המשכיר בית לחבירו עד אדר אין חילוק בין עיברו קודם שהשכירו או לא ואם המשכיר אומר עד אדר הראשון והשוכר אמר עד אדר השני יחלוקו חדש העיבור:
ומקשי הש''ס איתא חמי. בא וראה לנדרים לית את חשיש אם לא ידע מעיבור השנה אין את חושש לאוסרו עד אדר השני ולענין ממין את חשש דאמרת יחלוקו בתמיה והא על השוכר להביא ראיה שנתכוין לאדר השני דמוציא מחבירו הוא:
א''ר הילא. אלא כך הוא כדר' הילא דדוקא שעיברו ואח''כ השכיר יחלוקו חדש העיבור ואע''ג דכבר עיברו הואיל דממונא הוא יחלוקו מפני שיכול המשכי' לומר לא נתכוונתי אלא על סתם אדר:
אבל השכיר ואח''כ עיברו לא בדא. אמרינן יחלוקו ואין להשוכ' אלא עד אדר הראשון:
ולענין שטרות כותבין באדר הראשון ובאדר השני. לאו אכתיבה קאי שכותבין אדר הראשון ואדר השני אלא ה''ק באדר הראשון ובאדר השני בשניהן כותבין אדר וכלומר דאדר הראשון אדר קרוי ולא שבט אף על גב דהוא התוספת כדמסיק בפ''ק דמגילה:
אלא שכותבין אדר השני תיניין. ואדר הראשון כותב סתם:
כותב תי''ו. לסימן תיניין ודיו:
Nedarim
Daf 28b
משנה: הָיוּ מְסָֽרְבִין בּוֹ לָשֵׂאת אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ וְאָמַר קוֹנָם שֶׁהִיא נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרוֹת לֵיהָנוֹת לוֹ שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא לְשֵׁם אִישּׁוּת.
Traduction
Si l’on a insisté auprès de quelqu’un pour qu’il épouse la fille de sa sœur (à titre de parent) et qu’il dise: ''je fais vœu qu’elle ne jouira jamais de moi'', ou si quelqu’un répudiant sa femme dit: ''je fais vœu que ma femme ne jouisse jamais de moi'', il est pourtant permis à ces femmes de tirer profit de lui; car dans sa pensée il s’agissait seulement d’interdire les relations conjugales. Si quelqu’un insiste auprès de son prochain pour qu’il mange chez lui, et le prochain déclare faire vœu de ne pas entrer dans la maison du premier, ou dit: ''je m’interdis d’accepter chez toi même une goutte d’eau froide'', il sera pourtant permis à ce dernier d’entrer dans la maison du premier et de boire froid, car dans sa pensée l’interdit s’applique seulement au manger et boire complets (refusés).
Pnei Moshe non traduit
מתני' היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו. מפצירין בו שישא בת אחותו מפני שהיא בת גילו וכדאמרינן בפרק ו' דיבמות הנושא את בת אחותו עליו הכתוב אומר ומבשרך לא תתעלם אז תקרא וה' יענה:
הרי אלו מותרות ליהנות לו. שאר הנאה שלא נתכוין זה אלא שלא תהנה ממנו דרך אישות:
משנה: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ אָמַר קוֹנָם לְבֵיתָךְ שֶׁאֵינִי נִכְנָס טִיפַּת צוֹנִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ מוּתָּר לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ צוֹנִין שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא לְשֵׁם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מתני' שלא נתכוין זה. המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוין לדור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה מרובה נתכוין ולא שיהא אסור בכניסת הבית וטיפת צונן:
משנה: רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. אָמַר רִבִּי צָדוֹק עַד שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ יִפְתְּחוּ לוֹ בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם אִם כֵּן אֵין נְדָרִים. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁבֵּין אָדָם לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ.
Traduction
R. Eliézer dit: pour amener l’homme à exprimer le regret d’un vœu, on fera valoir l’honneur qu’il doit rendre à son père et à sa mère (188)''On lui dit: '''' Si tu avais su qu'on reprocherait à tes parents d'avoir élevé un fils faisant des vœux à la légère, tu te serais abstenu de les énoncer ''''.''; les autres sages l’interdisent. R. Zadoq dit: Au lieu de susciter le regret du vœu en faisant valoir l’honneur à rendre aux père et mère, il vaut mieux le susciter en invoquant le respect divin; de la sorte, qu’il n’y aura pas de vœu prononcé inconsidérément. Toutefois, les sages se rangent à l’avis de R. Eliézer pour reconnaître que s’il s’agit d’un vœu touchant aux relations entre un homme et ses parents, il est bon d’invoquer l’honneur qu’il faut rendre à son père et à sa mère.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. אומרים לו אילו היית יודע שיאמרו העולם לאביך ולאמך ראו גידולים שגידלתם כמה בנכם קל בנדרים ונמצאת מזלזל בכבודם כלום היית נודר:
וחכמים אוסרין. דחיישינן שמא משקר שהוא בוש לומר שלא היה מניח מלידור בשביל כבודם ונמצא שחכם מתיר זה הנדר בלא חרטה ומיירי שאינו מתחרט מעיקרא דהא קי''ל פותחין בחרטה וא''צ למצוא לו פתח אם הוא מתחרט מעצמו מעיקרא:
עד שפותחין כו'. על מילתיה דר' אליעזר קא פריך כי היכי דפותחין בכבוד אביו ואמו ולא חיישינן שמא משקר יפתחו לו נמי בכבוד המקום ויאמרו לו אלו היית יודע שתקרא רע לפני המקום כלום היית נודר וא''כ אין נדרים. כן הוא פי' הרמב''ם במשנה לפי גירסת הספר. וגי' הרא''ש והתוס' והר''ן אמרו לו א''כ אין נדרים כלומר דחכמים השיבו לר' צדוק מהא לא תסייען דאף ר' אליעזר מודה בהא דאין פותחין בכבוד המקום דא''כ אין נדרים ניתרים יפה שאין שום אדם שיעיז פניו לומר שאפילו היה יודע שהוא מיקל בכבוד המקום היה נודר ואפילו לא היה נמנע מתחילה בשביל כך ישקר לומר כן אבל משום כבוד מצוה אחת פותחין והלכה כחכמים:
בדבר שבינו לבין אביו ואמו. כגון שהדירם מנכסיו:
הלכה: הָיוּ מְסָֽרְבִין בּוֹ לָשֵׂאת אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. הַכֹּל לְפִי הַנֵּדֶר. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. הַכֹּל לְפִי הַנֵּדֶר.
Traduction
''Il est permis à une nièce refusée, ou à une femme répudiée, de tirer profit de l’homme qui a énoncé ce vœu''. Cet avis, dit R. Yossé, doit émaner de R. Juda, qui a dit plus haut (7, 2) de s’en rapporter aux termes du vœu (sans aller au-delà du refus de mariage). – Selon R. Yossé, de ce que la Mishna dit: ''Dans sa pensée, l’interdit s’applique seulement au manger et boire complets'', il résulte que le vœu d’interdit se réfère au repas en question, ou au produit du sol (à rien autre).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יהודה היא. דאמר בפרקין דלעיל הלכה ג' הכל לפי הנודר שרואין להיכן היה דעתו וכוונתו והכא נמי לא נתכוין זה אלא לשם אישות:
הלכה: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן דְּמַשְׁבַּע לְחַבְרֵיהּ דְּלָא יֵיכוּל. הָהֵן אוֹכֵל וְהָהֵן עֲבֵר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא אמרה. זאת אומרת ממתני' דקתני שלא נתכוין זה אלא לסעודה שהיה מסרב בו:
ההן דמשבע לחבריה דלא ייכול. מי שנשבע לחבירו שלא יאכל עמו ומסרב בו חבירו מיירי:
ההן אוכל וההן עבר. כלומר ודאי אין דעתו אלא על זה המאכל והסעודה שהפציר בו חבירו כדמשמע מהמתני'. עבר מלשון עבורא דביתיה הוא הלחם שהסעודה קרוי ע''ש הלחם:
סליק פירקא בס''ד
רִבִּי יָסָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. 28b מַתְנִיתָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר. כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִמֶּנָּה הֲרֵי זֶה גֵּט. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא הָכָא מִפְּנֵי פְּתִיחַת נֵדֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא נְדָרִים שֶׁאֵינָן צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. לֹא בִּלְבַד הַתּוֹלֶה נִדְרוֹ בְּדָבָר אֲנָן קַייָמִין. עַד כְּדוֹן הוּא דְּבָעֵי מִיתַּן לָהּ. בְּרַם הַהוּא דְּלָא בָּעֵי מִיתַּן לֵהּ יְכִיל הוּא אֲמַר לֵיהּ. לָא בְעִית אֶלָּא מִבְדְּקִינָךְ. כֵּיוָן דַּחֲמִיתִךְ מִצְטָעֵר הֲרֵי אֲנִי כְאִילּוּ נִתְקַבַּלְתִּי.
Traduction
R. Yossa observa devant R. Yohanan que notre Mishna semble exprimer l’avis de R. Simon b. Gamliel seul, puisqu’il est dit (187)(Gitin 7, 6).: ''Si le mari offre à la femme le divorce pour qu’elle serve son père, ou allaite son enfant (sans date déterminée), quelle sera la durée de l’allaitement (ou du service, sous peine d’annuler la condition)? Deux ans. Selon R. Juda, 18 mois. Si le fils ou le père meurt (avant d’exécuter la condition), l’acte reste valable. R. Simon b. Gamliel établit cette règle: pour tout obstacle qui n’émane pas de la femme, l’acte reste valable''. -Non, fut-il répliqué, il y a ici cette différence qu’il est question d’un prétexte à libération du vœu (auquel cas les autres sages admettent aussi l’annulation du vœu). -Mais, objecta R. Yossé, ne s’agit-il pas de vœux pour la libération desquels il n’est pas besoin de faire intervenir un sage? (Donc, à quoi bon parler du prétexte à libération)? -Il n’est pas question seulement, répondit R. Yona, de celui qui fait dépendre le vœu de la formule énoncée (Voilà pourquoi, même selon les sages, l’annulation est admissible pour le vœu exprimé d’une façon conditionnelle et dont la libération a lieu sans faire intervenir un savant). Jusqu’à présent on sait que l’on a la faculté de libérer le vœu, parce qu’on sait que le prochain remettra le don en question; mais quelle est la règle si le prochain ne veut pas lui faire ce don? Celui qui a émis le vœu peut encore arguer ainsi: j’ai seulement voulu t’éprouver, et puisque je te vois en peine à ce sujet, je considère la donation comme faite (et dès lors le vœu est libéré).
Pnei Moshe non traduit
מתני דר' שמעון בן גמליאל. ולא כחכמים דתנן בפרק מי שאחזו ה''ז גיטך על מנת שתשמשו את אבא שתי שנים ע''מ שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שאומר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט. כלו' אף על פי שלא הכעיסתו ואין העכבה ממנו אינו גט דבעינן שנתקיים התנאי והכא דלא אפשר אינו גט:
ר' שמעון בן גמליאל אומר כל עכבה שאינה הימנה כזה גט. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה והוי כאלו נתקיים התנאי והשתא חכמים דמתני' דהכא דסברי שיכול לומר הריני כאלו התקבלתי ונתקיים התנאי והנדר בטל שאין המניעה מן המדיר כר' שמעון בן גמליאל דהתם אתיא מילתייהו דאלו לחכמים דהתם אין הנדר בטל אף על פי שאין המניעה ממנו:
שניא היא הכא. אפילו רבנן דהתם מודו הכא דהא דקאמרי טעמא במתני' שאומר הריני כאלו התקבלתי לאו משום דנתקיים התנאי הוא אלא מפני פתיחת הנדר הוא דזהו הפתח שלו להתיר נדרו שאומר כלום אמרת אלא שאתקבל ממך והריני כאלו התקבלתי והילכך הנדר בטל מחמת הפתח:
ולא נדרים שאין צריכין היתר חכם אנן קיימין. דקס''ד דר' יוסי דהכא נדרי זירוזין הוי כדתנן לעיל פרק ג' המדיר את חבירו שיאכל אצלו הוי נדרי זירוזין ואין צריך היתר חכם כדאמרינן התם ואם כן ע''כ לאו דטעמא משום פתיחת נדר הוא אלא משום דנתקיים התנאי שאין המניעה ממנו ואכתי כר' שמעון בן גמליאל אתייא:
אמר ר' יונה. לא היא דטעמא דמתני' לאו משום נדרי זירוזין הוא אלא דלנדר גמור נתכוין וכל אחד משום כבודו קאמר כדאמרינן לעיל והכא טעמא דתולה נדרו בדבר הוא דאומר לו ע''מ שתטול כו' וכשיאמר הריני כאלו התקבלתי הנדר בטל מפני שהוא פתח נדרו וכדאמרן וככ''ע אתיא:
עד כדון. בעיא בפני עצמה עד כאן לא שמענו במתני' דמותר אלא כהאי גוונא שזה רוצה ליתן לו וזה אומר הריני כאלו התקבלתי:
ברם ההוא דלא בעי מיתן ליה. ואם זה אינו רוצה ליתן לו מאי. א''נ א''ל דאדלעיל קאי דבכה''ג שזה אינו רוצה ליתן ואין כאן פתח וקאמר הש''ס אף בכה''ג יכול הוא לומר לו לא רציתי אלא לבודקך מה בלבך ולכך אמרתי ע''מ שתתן ועכשיו שאני רואה אותך מצטער על זה הריני כאלו התקבלתי ושפיר הוי פתח לנדרו ומותר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source