Vayedaber

הלכה: הָדָא אָֽמְרָה. נִיסַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים. תִּשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִנְדָרִים. שֶׁלֹֹּא תֹאמַר. יַעֲלֶה רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר תַּחַת אֶלּוּל וִיהֵא מוּתָּר בְּאֶלּוּל. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אר''ז וכו'. כמפורש לעיל בפרק ג' הלכה ג':

גמ' אף הראשון במחלוקת. דחלוק היה ר' מאיר אף בראשונה:

גמ' הדא אמרה כו'. מפורש לעיל בהלכה א':

משנה: 28a קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם הַשָּׁנָה נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ. עַד רֹאשׁ אֲדָר עַד רֹאשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד סוֹף אֲדָר עַד סוֹף אֲדָר הָרִאשׁוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הריני. מחזיק לך טובה כאלו התקבלתי ממך והלכה כחכמים:

ר''מ אומר אסור עד שיתן. והה''נ דפליג אקמייתא דאסור עד שיטול כדמפרש בגמרא:

שאין את נהנה לי. כלומר משלי:

זה כבודי. שאפרנס בני משלי:

להפר את נדרו. כמו להתיר ולישנא דקרא נקט:

ונוטל לבניך. דרך כבוד הוא שיקח לבניו ולא לעצמו:

קונם שאיני נהנה לך. שאיני נהנה משלך:

עד לילי שבת. שעזרא תיקן שיהו אוכלין שום בלילי שבת מפני שמרבה הזרע:

עד לילי צום. כלומר בערב צום כיפור שמצוה להרבות בסעודה עי''כ:

מתני' שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין. דודאי רוצה הוא לשתות ד' כוסות של יין שכל אדם שותין בלילי פסח:

מתני' נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה. כדמפרש בגמרא דאפילו לנודר מתחילת השנה לא אמרינן דעל סתם שנה נתכוין שהיא של י''ב חדש אלא אסור בה ובעיבורה דהיינו י''ג חדש:

עד ראש אדר. סתם אינו אסור אלא עד ראש חדש אדר הראשון:

רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי אִילָא. וְהוּא שֶׁנָּדַר וְאַחַר כָּךְ עִיבְּרוּ. אֲבָל אִם עִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְ נָדַר לֹא בְדָא. לְעִנְייָן שְׂכַר בָּתִּים לֹא שַׁנְייָא. זֶה אוֹמֵר. אֲדָר הָרִאשׁוֹן. וְזֶה אוֹמֵר. אֲדָר הַשֵּׁינִי. יַחֲלוֹקוּ חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר. אִיתָא חֲמִי. לִנְדָרִים לֵית אַתְּ חָשֵׁישׁ וּלְמָמוֹן אַתְּ חָשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי הִילָא. וְהֵן שֶׁעִיבְּרוּ וְאַחַר כָּךְ הִשְׂכִּיר. אֲבָל הִשְׂכִּיר וְאַחַר כָּךְ עִיבְּרוּ לֹא בְדָא. וּלְעִנְייָן שְׁטָרוֹת כּוֹתְבִין בָּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וּבְאֲדָר הַשֵּׁינִי. אְלָּא שֶׁכּוֹתְבִין אֲדָר הַשֵּׁינִי. תִּנְייָן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֲדָר הַשֵּׁינִי כּוֹתֵב תָּׄי''ו וְדַיּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כותב תי''ו. לסימן תיניין ודיו:

ולענין שטרות כותבין באדר הראשון ובאדר השני. לאו אכתיבה קאי שכותבין אדר הראשון ואדר השני אלא ה''ק באדר הראשון ובאדר השני בשניהן כותבין אדר וכלומר דאדר הראשון אדר קרוי ולא שבט אף על גב דהוא התוספת כדמסיק בפ''ק דמגילה:

אלא שכותבין אדר השני תיניין. ואדר הראשון כותב סתם:

והוא. הא דקתני במתני' אינו אסור אלא עד אדר הראשון דוקא בשנדר ואחר כך עיברו ולא היה דעתו בשעת הנדר אלא עד הראשון אבל אם כבר עיברו ואח''כ נדר לא בדא אמרו עד הראשון אלא אסור עד ראש אדר השני כיון שידע שנתעברה השנה סתם אדר אדר השני הוא:

לענין שכר בתים לא שנייא. המשכיר בית לחבירו עד אדר אין חילוק בין עיברו קודם שהשכירו או לא ואם המשכיר אומר עד אדר הראשון והשוכר אמר עד אדר השני יחלוקו חדש העיבור:

ומקשי הש''ס איתא חמי. בא וראה לנדרים לית את חשיש אם לא ידע מעיבור השנה אין את חושש לאוסרו עד אדר השני ולענין ממין את חשש דאמרת יחלוקו בתמיה והא על השוכר להביא ראיה שנתכוין לאדר השני דמוציא מחבירו הוא:

א''ר הילא. אלא כך הוא כדר' הילא דדוקא שעיברו ואח''כ השכיר יחלוקו חדש העיבור ואע''ג דכבר עיברו הואיל דממונא הוא יחלוקו מפני שיכול המשכי' לומר לא נתכוונתי אלא על סתם אדר:

אבל השכיר ואח''כ עיברו לא בדא. אמרינן יחלוקו ואין להשוכ' אלא עד אדר הראשון:

משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אָמַר קוֹנָם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיְּהֵא פֶּסַח אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵיל הַפֶּסַח שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִשְׁתּוֹת יַיִן. אָמַר קוֹנָם בָּשָׂר שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד הַצּוֹם אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי הַצּוֹם שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לוֹכַל בָּשָׂר. רִבִּי יוֹסֵי בְּנוֹ אוֹמֵר אָמַר קוֹנָם שׁוּם שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁתְּהֵא שַׁבָּת אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי שַׁבָּת שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לָאֱכוֹל שׁוּם. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לָךְ אִם אֵין אַתָּה בָא וְנוֹטֵל לְבָנֶיךָ כּוֹר אֶחָד שֶׁלַּחִיטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁלַּיַּיִן הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם וְיֹאמַר לוֹ כְּלוּם אָמַרְתָּ אֶלָּא מִפְּנֵי כְבוֹדִי זֶהוּ כְבוֹדִי. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֶה לִי אִם אֵין אַתָּה בָא וְנוֹתֵן לִבְנִי כּוֹר אֶחָד שֶׁלַּחִיטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁלַּיַּיִן רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף זֶה יָכוֹל לְהָפֵר נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם וְיֹאמַר לוֹ הֲרֵי אֲנִי כְאִילּוּ נִתְקַבַּלְתִּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הריני. מחזיק לך טובה כאלו התקבלתי ממך והלכה כחכמים:

ר''מ אומר אסור עד שיתן. והה''נ דפליג אקמייתא דאסור עד שיטול כדמפרש בגמרא:

שאין את נהנה לי. כלומר משלי:

זה כבודי. שאפרנס בני משלי:

להפר את נדרו. כמו להתיר ולישנא דקרא נקט:

ונוטל לבניך. דרך כבוד הוא שיקח לבניו ולא לעצמו:

קונם שאיני נהנה לך. שאיני נהנה משלך:

עד לילי שבת. שעזרא תיקן שיהו אוכלין שום בלילי שבת מפני שמרבה הזרע:

עד לילי צום. כלומר בערב צום כיפור שמצוה להרבות בסעודה עי''כ:

עד ראש אדר. סתם אינו אסור אלא עד ראש חדש אדר הראשון:

הלכה: רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף הָרִאשׁוֹן בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁזֶּה אָמַר מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ וְזֶה אָמַר מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ. הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּשֶׁזֶּה אָמַר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אָמַר. מִפְּנֵי כְבוֹדָךְ אָמַרְתִּי. דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי אוֹמֵר. סְתָמִין כְּמָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. סְתָמִין כְּמִי שֶׁזֶּה אָמַר מִפְּנֵי כְבוֹדִי. וְזֶה אָמַר. מִפְּנֵי כְבוֹדָךְ אָמַרְתִּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אר''ז וכו'. כמפורש לעיל בפרק ג' הלכה ג':

גמ' אף הראשון במחלוקת. דחלוק היה ר' מאיר אף בראשונה:

גמ' הדא אמרה כו'. מפורש לעיל בהלכה א':

משנה: רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. אָמַר רִבִּי צָדוֹק עַד שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ יִפְתְּחוּ לוֹ בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם אִם כֵּן אֵין נְדָרִים. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁבֵּין אָדָם לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו. מפצירין בו שישא בת אחותו מפני שהיא בת גילו וכדאמרינן בפרק ו' דיבמות הנושא את בת אחותו עליו הכתוב אומר ומבשרך לא תתעלם אז תקרא וה' יענה:

הרי אלו מותרות ליהנות לו. שאר הנאה שלא נתכוין זה אלא שלא תהנה ממנו דרך אישות:

מתני' שלא נתכוין זה. המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוין לדור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה מרובה נתכוין ולא שיהא אסור בכניסת הבית וטיפת צונן:

מתני' ר' אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו. אומרים לו אילו היית יודע שיאמרו העולם לאביך ולאמך ראו גידולים שגידלתם כמה בנכם קל בנדרים ונמצאת מזלזל בכבודם כלום היית נודר:

וחכמים אוסרין. דחיישינן שמא משקר שהוא בוש לומר שלא היה מניח מלידור בשביל כבודם ונמצא שחכם מתיר זה הנדר בלא חרטה ומיירי שאינו מתחרט מעיקרא דהא קי''ל פותחין בחרטה וא''צ למצוא לו פתח אם הוא מתחרט מעצמו מעיקרא:

עד שפותחין כו'. על מילתיה דר' אליעזר קא פריך כי היכי דפותחין בכבוד אביו ואמו ולא חיישינן שמא משקר יפתחו לו נמי בכבוד המקום ויאמרו לו אלו היית יודע שתקרא רע לפני המקום כלום היית נודר וא''כ אין נדרים. כן הוא פי' הרמב''ם במשנה לפי גירסת הספר. וגי' הרא''ש והתוס' והר''ן אמרו לו א''כ אין נדרים כלומר דחכמים השיבו לר' צדוק מהא לא תסייען דאף ר' אליעזר מודה בהא דאין פותחין בכבוד המקום דא''כ אין נדרים ניתרים יפה שאין שום אדם שיעיז פניו לומר שאפילו היה יודע שהוא מיקל בכבוד המקום היה נודר ואפילו לא היה נמנע מתחילה בשביל כך ישקר לומר כן אבל משום כבוד מצוה אחת פותחין והלכה כחכמים:

בדבר שבינו לבין אביו ואמו. כגון שהדירם מנכסיו:

הלכה: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן דְּמַשְׁבַּע לְחַבְרֵיהּ דְּלָא יֵיכוּל. הָהֵן אוֹכֵל וְהָהֵן עֲבֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ר' יהודה היא. דאמר בפרקין דלעיל הלכה ג' הכל לפי הנודר שרואין להיכן היה דעתו וכוונתו והכא נמי לא נתכוין זה אלא לשם אישות:

גמ' הדא אמרה. זאת אומרת ממתני' דקתני שלא נתכוין זה אלא לסעודה שהיה מסרב בו:

ההן דמשבע לחבריה דלא ייכול. מי שנשבע לחבירו שלא יאכל עמו ומסרב בו חבירו מיירי:

ההן אוכל וההן עבר. כלומר ודאי אין דעתו אלא על זה המאכל והסעודה שהפציר בו חבירו כדמשמע מהמתני'. עבר מלשון עבורא דביתיה הוא הלחם שהסעודה קרוי ע''ש הלחם:

סליק פירקא בס''ד

משנה: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ אָמַר קוֹנָם לְבֵיתָךְ שֶׁאֵינִי נִכְנָס טִיפַּת צוֹנִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם לָךְ מוּתָּר לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ צוֹנִין שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא לְשֵׁם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הרי אלו מותרות ליהנות לו. שאר הנאה שלא נתכוין זה אלא שלא תהנה ממנו דרך אישות:

בדבר שבינו לבין אביו ואמו. כגון שהדירם מנכסיו:

הלכה: הָיוּ מְסָֽרְבִין בּוֹ לָשֵׂאת אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. הַכֹּל לְפִי הַנֵּדֶר. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. הַכֹּל לְפִי הַנֵּדֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' הדא אמרה. זאת אומרת ממתני' דקתני שלא נתכוין זה אלא לסעודה שהיה מסרב בו:

ההן דמשבע לחבריה דלא ייכול. מי שנשבע לחבירו שלא יאכל עמו ומסרב בו חבירו מיירי:

סליק פירקא בס''ד

משנה: הָיוּ מְסָֽרְבִין בּוֹ לָשֵׂאת אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ וְאָמַר קוֹנָם שֶׁהִיא נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרוֹת לֵיהָנוֹת לוֹ שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון זֶה אֶלָּא לְשֵׁם אִישּׁוּת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הרי אלו מותרות ליהנות לו. שאר הנאה שלא נתכוין זה אלא שלא תהנה ממנו דרך אישות:

בדבר שבינו לבין אביו ואמו. כגון שהדירם מנכסיו:

רִבִּי יָסָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. 28b מַתְנִיתָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר. כָּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִמֶּנָּה הֲרֵי זֶה גֵּט. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא הָכָא מִפְּנֵי פְּתִיחַת נֵדֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא נְדָרִים שֶׁאֵינָן צְרִיכִין הֵיתֵר חָכָם אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. לֹא בִּלְבַד הַתּוֹלֶה נִדְרוֹ בְּדָבָר אֲנָן קַייָמִין. עַד כְּדוֹן הוּא דְּבָעֵי מִיתַּן לָהּ. בְּרַם הַהוּא דְּלָא בָּעֵי מִיתַּן לֵהּ יְכִיל הוּא אֲמַר לֵיהּ. לָא בְעִית אֶלָּא מִבְדְּקִינָךְ. כֵּיוָן דַּחֲמִיתִךְ מִצְטָעֵר הֲרֵי אֲנִי כְאִילּוּ נִתְקַבַּלְתִּי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ברם ההוא דלא בעי מיתן ליה. ואם זה אינו רוצה ליתן לו מאי. א''נ א''ל דאדלעיל קאי דבכה''ג שזה אינו רוצה ליתן ואין כאן פתח וקאמר הש''ס אף בכה''ג יכול הוא לומר לו לא רציתי אלא לבודקך מה בלבך ולכך אמרתי ע''מ שתתן ועכשיו שאני רואה אותך מצטער על זה הריני כאלו התקבלתי ושפיר הוי פתח לנדרו ומותר:

עד כדון. בעיא בפני עצמה עד כאן לא שמענו במתני' דמותר אלא כהאי גוונא שזה רוצה ליתן לו וזה אומר הריני כאלו התקבלתי:

אמר ר' יונה. לא היא דטעמא דמתני' לאו משום נדרי זירוזין הוא אלא דלנדר גמור נתכוין וכל אחד משום כבודו קאמר כדאמרינן לעיל והכא טעמא דתולה נדרו בדבר הוא דאומר לו ע''מ שתטול כו' וכשיאמר הריני כאלו התקבלתי הנדר בטל מפני שהוא פתח נדרו וכדאמרן וככ''ע אתיא:

ולא נדרים שאין צריכין היתר חכם אנן קיימין. דקס''ד דר' יוסי דהכא נדרי זירוזין הוי כדתנן לעיל פרק ג' המדיר את חבירו שיאכל אצלו הוי נדרי זירוזין ואין צריך היתר חכם כדאמרינן התם ואם כן ע''כ לאו דטעמא משום פתיחת נדר הוא אלא משום דנתקיים התנאי שאין המניעה ממנו ואכתי כר' שמעון בן גמליאל אתייא:

שניא היא הכא. אפילו רבנן דהתם מודו הכא דהא דקאמרי טעמא במתני' שאומר הריני כאלו התקבלתי לאו משום דנתקיים התנאי הוא אלא מפני פתיחת הנדר הוא דזהו הפתח שלו להתיר נדרו שאומר כלום אמרת אלא שאתקבל ממך והריני כאלו התקבלתי והילכך הנדר בטל מחמת הפתח:

ר' שמעון בן גמליאל אומר כל עכבה שאינה הימנה כזה גט. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה והוי כאלו נתקיים התנאי והשתא חכמים דמתני' דהכא דסברי שיכול לומר הריני כאלו התקבלתי ונתקיים התנאי והנדר בטל שאין המניעה מן המדיר כר' שמעון בן גמליאל דהתם אתיא מילתייהו דאלו לחכמים דהתם אין הנדר בטל אף על פי שאין המניעה ממנו:

מתני דר' שמעון בן גמליאל. ולא כחכמים דתנן בפרק מי שאחזו ה''ז גיטך על מנת שתשמשו את אבא שתי שנים ע''מ שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שאומר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט. כלו' אף על פי שלא הכעיסתו ואין העכבה ממנו אינו גט דבעינן שנתקיים התנאי והכא דלא אפשר אינו גט:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source